מתוך שיחות עם רכזי השטח של השומר החדש בנגב ודוח מבקר המדינה 

אין דין ואין דיין

תופעת חוסר המשילות באזור הנגב ביססה את כוחה בשנים האחרונות באמצעות עבריינים תושבי האזור, אשר מצליחים לייצר מעגלי פשיעה נרחבים על אף מערכות הבטחון. ללא אכיפה, ללא הרתעה וללא ענישה מספקת, אותם עבריינים העלו באופן עקבי את רמת התעוזה שלהם. במאמר זה אדון באחד הסממנים הבוטים והחריפים למציאות של חוסר האחיזה והשליטה במרחבי הנגב: גידולי חממות הסמים בתוך שטחי אש של צה"ל. מציאות קשה זו מתרחשת מדי יום דווקא באותם שטחים שסגורים לכניסת אזרחים מתוקף צו אלוף, מפני שאמורים להיות מיועדים לאימוני צה״ל ומפוקחים יום ולילה בידי גורמי הבטחון; דווקא תחת אפם של חיילים, קצינים ואלופים, התרחב מעגל הפשיעה למחוזות אדירים. הנתונים מדברים על 2,000 חממות סמים שאותרו ברחבי הנגב בשנים האחרונות באין מפריע. 

 ישנם אלו המביטים על סוגיית גידול הסמים בשטחי האש בנגב ומסיקים שזוהי בעיה מקומית, הנוגעת להתמודדות צה"ל עם מחוללי הפשיעה. אך אי אפשר להתעלם מכך שיחד עם אותו מערך גידול סמים, צומחת ומתפתחת תשתית פשיעה עמוקה שמזינה מעגל קסמים של המשכיות חממות הסמים והזנת צירי פשיעה נרחבים נוספים. 

 במהלך מבצע 'סוף עונה' שהוביל אלוף פיקוד הדרום, אליעזר טולדנו, כחלק מפעילות ׳מגן הנגב׳ בחורף 2022, במטרה להשמיד את חממות הסמים בנגב, חיסל הצבא יחד עם  גורמי האכיפה מאות חממות. אנו מברכים על המבצע וטוענים שזהו רק קצה הקרחון. לצד בעיה זו, ישנן שורה של עבירות המייצרת מערך פשיעה רחב הרבה יותר. ברצוננו להפנות את תשומת הלב של גורמי אכיפה ובטחון נוספים, הנדרשים לפעול במהירות כנגד מערך פשיעה רב-ממדי זה. 

כמות הפשיעה החקלאית עלתה באופן גורף בשנים האחרונות, כאשר החקלאים ורכזי השטח שלנו שאלו את עצמם לאן הולך כל הרכוש החקלאי, עלתה הסברה שמאז שצומצמו צירי ההברחות, חממות הסמים הפכו מגידול עצמי, למערכי פשע מאורגן בנגב. גניבת ציוד חקלאי באזור הדרום מגיע לנזק של עשרות אלפי שקלים למשק; ניילונים, בזנטים, גדרות, טפטפות, מחשבי השקיה ומיכלי מים. ציוד זה ניתן למצוא באותן חממות שמתקיימות מציוד גנוב, אותו רכשו חקלאים במיטב כספם ובוקר אחד קמו לגלות שבין-לילה חודשי עבודה רבים ירדו לטמיון. מעבר לכך, עצם הקמת חממה חקלאית ללא היתר מרשויות המדינה, מהווה שימוש חורג בקרקע שאינו חוקי, אך מסתבר שזהו רק קצהו העליון של הקרחון. 

 "מים גנובים ימתקו"

חד עם הציוד החקלאי, משתמשים הפושעים במים גנובים על ידי, מה שנקרא בעגה הסלחנית "התחברות פיראטית". הנוסעים בכבישי הדרום יכולים לזהות בצידי הדרך ׳שיבר׳ של מים ממנו יוצאים עשרות צינורות שחורים ונפרסים בתוך הפזורות. המדינה מאפשרת זאת מתוך חובתה לספק מים לאזרחיה, ובחלק מהמקומות אף נגבה תשלום על השימוש. בחלק מהאתרים בהם הושמדו חממות, זוהו גם צינורות מים, לעיתים קבורים תחת האדמה, ולעיתים עיליים המספקים מים לחממות הפשע המאורגן. שאר המים מגיעים לשטח באמצעות מיכליות מים, הנגררות על ידי רכבים. באחד ממבצעי האכיפה שערכנה המשטרה התגלה כצפוי שרוב מוחלט של הרכבים הנ״ל הינם ללא רישוי, ונהיגה עליהם להבאת מים לחממות מהווה עבירה פלילית בפני עצמה.   

 לתוך שטחי אש, הסגורים בתוקף צו אלוף, כמובן שאסור לאזרחים להיכנס במהלך ימות השבוע וגם הצבא לא מרבה להופיע בשטחים אלו. אנו עדים לתופעה אבסורדית ביותר שבה מכיוון שאזרחים שומרי חוק לא נכנסים לשטחי האש, וגורמי האכיפה מתקשים לממש את אחריותם, יוצא כי אין נוכחות אזרחית וממסדית – שטחי האש הפכו להיות כר פורה לקבוצות עברייניות המשליטות טרור ומאיימות על כל מי שמתקרב. בניית מבנה ללא היתר איננה חוקית במדינת ישראל, אך בנייתו בשטח אש מהווה עבירה נוספת, וגם היא כאמור נאכפת לעיתים רחוקות בלבד.   

קבוצות העבריינים שמנהלות את חממות הסמים, ממשיכות את מעגל הפשיעה בכך שהן מעסיקות 'עובדים' בצורה לא חוקית ומגלגלות סכומי כסף שחור כנראה במאות מיליוני ש״ח לפחות בשנה. ניתן להבין שכספים שזורמים ממכירת אותם סמים, ברחבי הארץ, ומהצפת רחובות הערים במרכז הארץ בסמים, אינם נרשמים בספרי הנהלת החשבונות של אף עסק חוקי כזה או אחר, אלא עוברים ׳הלבנת הון׳ שמטרתו להסוות את מקורו של הכסף, או להטמיעו ברכוש לגיטימי ולהכינו לשימוש חוזר. תהליך זה נהפך פשוט יותר כאשר מדובר בתשלום ל׳פועלים׳ ול׳שומרי חממות׳, שעל אף שהם אזרחי המדינה ברוב המקרים אין להם כתובת, ומועסקים ללא תלוש שכר ולרוב רשומים כמובטלים או בלתי מועסקים ברשויות המדינה.

 זה מובן מאליו, אך חשוב לציין, שתהליך גידול הסמים אינו חוקי בהגדרתו. משלב קניית הזרעים, ההנבטה, הגידול, וכמובן המסחר עצמו בתוצרת של אותן חממות שהם חומרים שאסורים לסחר ולשימוש על פי חוק. מעבר לכך, הבעיה אולי הכואבת ביותר קשורה לעתיד החברה הבדואית בנגב. מציאות בה המדינה מחליטה להשלים עם המצב, להכיל את הפשע המאורגן כחלק משגרת החיים בנגב, ולא להילחם בו מלחמת חורמה ולהכריע אותו, מהווה מתן לגיטמציה וחיזוק לתרבות עבריינית בקרב צעירים בני החברה הבדואית, שחווים קשיי השתלבות בעבודות חוקיות בחברה היהודית, לצד הכסף הגדול וכלי הרכב הנוצצים של חברי כנופיות הפשע המאורגן.   

אבוקדו גנוב. כל הזכויות שמורות לארגון השומר החדש

מחזירים את המשילות לנגב

גם מבקר המדינה בדין וחשבון שפרסם בשנה שעברה מתייחס לבעיות הללו ״חברת מקורות, תש"ן וחברת החשמל מתמודדות מדי שנה עם אירועי חבלה רבים במתקניהן בנגב וגניבה מהם. נמצא כי בחלק מיישובי הבדואים בנגב קימת התחברות פירטית של תושבים מקומיים לתשתיות של חברת החשמל ושל גופים ציבוריים. עוד נמצא כי במועצות נווה מדבר ואל-קסום אין כלל תשתיות לטיפול בשפכים, וכי במרחבי בסיס מל"י שבצאלים מתבצעת פעילות פלילית הכוללת גניבת ציוד, חדירה לשטחי אש, הקמת מאות חממות קנאביס ועוד. מומלץ כי משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות הרלוונטיות ייערכו למיגור התופעה של פגיעה בתשתיות, תוך שיתוף פעולה הדוק ביניהם ותוך רתימתה של משטרת ישראל לתעדוף גבוה יותר של הטיפול בנושא.

לסיכום, אנו רואים כיצד גידולי סמים לא חוקיים מהווים את קצה הקרחון בבעיה עמוקה של תשתיות פשיעה וערעור הבטחון במרחבי הנגב. אנו קוראים לגורמי הביטחון להכיר בממדי התופעה, לקדם תכנית מקיפה, מהירה ומתמשכת לעקור את שורשיה. לאחר מספר שנים בהם הצלחנו לסייע לחקלאים להיאבק בפשיעה, ולמספר רשויות לממש את תפקידן בעזרת מתנדבי החברה האזרחית, נשמח לעמוד לצידן של רשויות נוספות ולהביא לשינוי תמונת המשילות הארצית. 

להרחבה והעמקה מוזמנים לקרוא את דוח מבקר המדינה, להגיע להתנדב ולסייע במו ידיכם, או לארגן קבוצה ולקבוע סיור עם רכזי השטח שלנו.